סביליה, אנדלוסיה
סביליה, העיר הספרדית הנפלאה ביותר בחבל אנדלוסיה. האזור לא נקרא כך סתם, בספרדית משמעותו ללכת ברוגע, להתהלך (אנדה) בצ׳יל (לוסיה), לטייל בכייף. קלעו בול. הם לגמרי הבינו איפה הם ממוקמים ומה המטרות שלהם בחיים. סביליה היא עוד אחת מהערים האלו שאתם חייבים להרים את הראש ולהסתכל סביב. לפעמים היא ספרדית באופן נחרץ, לפעמים ערבית לגמרי ולפעמים היא נראית כמו תפאורה של סרט דיסני ישן.
חפשו חדר במרכז העיר העתיקה ובדקו את santa paula apartments או Sevilla 1920 suits
בסביליה יהיה לכם חם לא משנה מה התקופה של השנה, אבל היא שווה את זה, מבטיחה. והאמת, בזכות החום (או בגללו..) יש לסביליה יש קטע עם הצללה. אולי כי באמת יש שם שמש מפחידה וחום של 35 מעלות בצל, אבל בדים לבנים גדולים ממש פרושים בין הגגות בסמטאות העיר כדי לתת קצת צל להולכים והשבים. אם ממש תשימו לב, תוכלו לראות שלחלק מהדירות יש גם תריסים עבים מקש. התריסים האלו כבדים ממש וכך מגנים מפני החום, הם מגלגלים אותם למעלה בעזרת חבלים וכל הסיפור הזה פשוט יוצר אווירה של אלף לילה ולילה. העיר מלאה בדיטיילס כאלו כמו התריסים הכבדים. הקרמיקה של סביליה למשל מטריפה ונמצאת בכל מקום, גם במקומות שממש לא הייתם מצפים. רק תחפשו קצת ותופתעו לגלות כמה יופי ומחשבה יש בפרטים הקטנים האלו.
אי אפשר לדבר על סביליה ולא להזכיר את האלמנט הפולקלורי המרכזי שלה, הפלמנקו! הריקוד הגיע, לפי הסיפורים, עם הצוענים שהגיעו לסביליה במאה ה-15 ובמאה ה-19 סביליה כבר היתה מלאה בברי פלמנקו פופולריים. הביאנלה הדו-שנתית היא מסורת מטריפה של גאוות פלמנקו, כוחה של המורשת האנושית של הקהילה החיה בעיר. אם יוצא לכם לבקר במהלך התקופה הזו - מחכה לכם חוויה תרבותית שאין שנייה לה עם רקדנים ורקדניות מופיעים ברחובות ומקומיים ותיירים כאחד לבושים שמלות ותלבושות מסורתיות ממלאים את העיר. קיימות השערות רבות לגבי מקור השם פלמנקו. חלק טוענות כי מקור השם הוא במילה ההיספנו-ערבית "פֵלמֵנגוּ", שפירושה איכרים ללא אדמה, כלומר צוענים. אחרות טוענות כי מקור השם הוא במילה פלמינגו או במושג "פלֵמי", אדם שמקורו באזור פלנדרס בבלגיה. ספרד שלטה שנים רבות בפלנדרס, והמלך קרלוס (1500-1558), אשר נולד בעיר גנט (Gent), שב למדריד עם חצר מלוכה פלמי לחלוטין.
בדים לבנים גדולים פרושים מעל הבניניים בכדי להעניק קצת צל להולגים השבים ברחובות מרכז העיר
התריסים הכבדים מקש מגולגלים כלפי מעלה ושומרים על קור הבתים.
אז מה רואים?
לעיר הזו אין סוף. אני בדרך כלל מתחילה עם המקומות שהכי אהבתי אבל פה זה בלתי אפשרי, אז הרשימה היא ללא סדר מסוים, פשוט עופו על העיר הזו שהדבר הכי משעמם בה הוא הקתדרלה שלה. הא כן, ואפילו היא מרשימה - מדובר בקתדרלה הגדולה ביותר באירופה. אז בואו נתחיל?
קאסה דה פילאטוס הוא הארמון הראשון שהגענו אליו, והוא גם הכי פחות מתויר, לא ברור לי בדיוק למה, אולי מכיוון שהבית הזה לא במרכז העיר העתיקה, אבל בזכות זה הוא לא מפוצץ בתיירים. הארמון הזה ממש מייצג את הבנייה באנדלוסיה, עם כל השילובי הסגנונות והקרמיקה האלו (שהרבה יותר מוצלחים מאשר אלו שבאיטליה למשל).נבנה משילוב של סגנון ספרדי, רנסאנס איטלקי ואלמנטים ערביים. הבנייה הושלמה סוף סוף על ידי המרקיז הראשון מטריפה, שהגיע לסביליה לאחר ביקור בירושלים ב1519 וביקר בביתו של פונטיוס פילאטוס שהיה הנציב הרומי החמישי של פרובנצית יהודה תחת האימפריה הרומית לפחות בין השנים 26 עד 36 לספירה.- ומכאן מקור השם קאסה דה פילטוס. מאז ש״הושלמה הבנייה״ עבר על המבנה עוד אינספור שינויים וחלק ממנו אף הוסב לבנייני מגורים בתקופה של מחסור בדיור. בעשרות השנים האחרונות נעשו מאמצים לשמר את המבנה והדקורציה שלו.
השמשיות של סביליה המודרניות הגיעו כתשובה האומנותית לחום של סביליה והן אלמנט מרכזי וסממן מוכר של העיר. מכאן הגיע גם הפרויקט המודרני של שמשיות הענק המפורסמות. השמשיות, ידועות בתור ״מטרופול פרסול״ והן ממבני העץ הגדולים בעולם. המבנה בעצם מחולק ל- 6 שמשיות/פטריות האלו (למבנה קוראים גם las setas de sevilla ופירוש המילה סטאס היא פטרייה). המבנה מכיל 5 מפלסים: במפלס הראשון נמצא המוזיאון וגישה למעליות שמובילות למפלס העליון שהוא התצפית על העיר. במפלס השני נמצא השוק ובשלישית מרפסת מוגבהת שיושבים בה מלא קבוצות צעירים מקומיים והמוני תיירים. השטח של הכיכר המרכזית הזו עבר כל כך הרבה שינויים, ב- 1990 במהלך תחילת הבנייה של חניון תת-קרקעי שמעליו כיכר פתוחה עם שוק של פירות וירקות, התגלו עתיקות רומיות ומוסלמיות, והעבודה הופסקה. היום ניתן לסייר בשרידים הרומיים במפלס התחתון של המבנה.
פלאצה דה ספנייה - אם אתם ממכורי מגזיני טיולים ובלוגרי האינסטגרם כמוני, אין סיכוי שלא ראיתם תמונות של המקום הזה.
למרות הנטייה לחשוב שמדובר בכיכר יחסית עתיקה, הפלאצה הזו נבנתה ב-1929 במיוחד עבור תערוכה ספרדית-אמריקאית.
מעניין ממש לראות שהכל נבנה בהשפעות של האדריכלות המורית. ה״מורים״ הם השם שנתנו שהנוצרים לאוכלוסיה המוסלמית שישבה בספרד ובצפון אפריקה בימי הביניים.
בתקופה ההיא חלקים מאנדלוסיה היו תחת שליטה מוסלמית והארכיטקטורה בלטה באלמנטים ערביים לחלוטין. בשנות ה-20 המוקדמות, כאשר הפלאצה נבנתה עבור התערוכה, הטרנד האדריכלי של התקופה היה חזרה לשורשים המורים של ימי הביניים וזו התוצאה שרואים כאן.
היום, המבנים הוסבו למשרדי ממשלה ומבני ציבור ונערכים בו מופעים וארועים.
אתם יכולים לתאר לעצמכם ללכת לשלם ארנונה או לערער על דו״ח חניה כאן?
המגדל נפגע קשות ברעידות האדמה המפורסמות של ליסבון (פורטוגל) ב1755. במהלך השנים המבנה ניזוק פעמים רבות על ידיי בני אדם, מלחמות והטבע, אך אזרחי סביליה התאגדו לשמור על המגדל שלהם כל פעם מחדש ועד היום.
על גדות הנהר נמצא גם מגדל הזהב עם הכיפה הזהובה, שהיה שמירה צבאי מתקופת החליפות שנועד לבטח את הדרך המובילה לסביליה.
האלקזר של סביליה
אלקזר של סביליה, הארמון המלכותי של העיר, דורן של משחקי הכס, הוא ככל הנראה המקום הכי מתויר באנדלוסיה אבל גם הכי מיוחד! אין לו סגנון אחד ברור אלא מגוון שלם.. הארמון ענק ונדרש לפחות חצי יום כדי לטייל בתוכו בין חלקים רבים ושונים שנבנו בתקופות שונות ובסגנונות מגוונים, מאדריכלות מוחארית, לרנסאנס איטלקי ועד אדריכלות נאו-קלאסית, שפשוט משתלבים בהרמוניה לא מהעולם הזה. הקשתות הכפולות בחדרים החיצוניים, הקשתות הגותיות בחדרים העליונים, החומות העתיקות מסביב למצודה, הכיתובים בערבית, המגן דויד בדלת הכניסה - כל כך הרבה אלמנטים שונים מעורבבים בקסם אחד של מאות שנים. הבנייה החלה בתקופה המורית בסביליה (שלטון המוסלמים כפי שהסברנו) ב-712 לספירה. במאות השנים לאחר מכן נוספו למבנה תוספות והרחבות על ידי השליטים השונים של העיר. במאה ה-13 לאחר כיבושה מחדש של סביליה על ידי הנוצרים, הפך הארמון לבית המגורים של משפחת המלוכה והוא עבר הרחבות ושיפוצים נוספים!! כמובן שהארמון מוגדר כאתר מורשת עולמית של אונסקו היום.
5 דברים שכדאי לדעת בלי לקחת אודיו גייד:
1) כמו ירושלים, גם לאלקזר יש שער האריות משלו - הכניסה הראשית למבנה דרך הקשת בחומה נקראת כך.
2) המילה אלקזר מגיעה ממילה ערבית דומה שפירושה טירה.
3) אחת מהחצרות הפנימיות היפות ביותר נקראת ״חצר העלמות״ והאגדה מספרת שהנוצרים המקומיים נאלצו לספק (לצערי אין לי מילה טובה יותר) 100 בתולות בשנה לשליטים המורים. החצר הזו היתה מקום ישיבתן וכך קיבלה את שמה.
4. יש חדר הכס בארמון. אין אלפי חרבות שהותכו יחד מנשיפת אש של דרקון אבל קל לדמיין את האווירה שבטח שררה בחדר הזה, לפני מאות שנים, כשהכס עמד במרכז הרחבה.
מה עוד?
שכונת טריאנה, הרובע הצועני והצד האחר של סביליה, יושבת על הגדה המערבית של נהר גוואדאלקוויר הירוק של סביליה. עד סוף שנות השבעים הבתים הקסומים, הצהובים, הלבנים-כחולים של באריו, אכלסו בעיקר צוענים, מלחים, אמני הפלמנקו ושורות השוורים. משפחות גדולות התגוררו זו על גבי זו בדירות שנקראו " קוראלים" - בתי צוענים מסורתיים, הכוללים חללי מגורים וחדרי שינה מחוץ לחצר פנימית פתוחה, המרכז החברתי של הבית.
ארנת השוורים היא מקום שהתלבטתי האם להיכנס אליו וגם התלבטתי האם לכתוב עליו. העניין הוא, שאי אפשר להתחמק ממנה. מבנה עגול בוהק בכתמי אדום וצהוב על קירות לבנים נקיים, ומכיל בתוכו את מה שרבים יקראו לו כ״הצגה הטובה ביותר בעיר״. אבל, ההצגה הזו היא בעצם מלחמה בין מטאדורים לשוורים, מלחמה שמסתיימת אך ורק כאשר לפחות 6 שוורים מתים. החוצפה עוד יותר גדולה, שכן אם המטאדור נפצע - חיש מהר יוחלף על ידי אחר וייגש לקבל טיפול רפואי, בעוד השור נלחם על חייו עד מותו. הארנה הזו כל כך מרשימה, התלבושות של המטאדורים כל כך יפות והאווירה כמעט קסומה, וכל זה מה שגרם לי כמעט לקנות כרטיס. חבל שאת המסורת לא שמרו באופן קצת אחר, ללא מוות מיותר של חיות. אז לא, הארנה של סביליה עדיין פועלת אבל לפחות בברצלונה אסרו על קיומן של מלחמות השוורים ב-2011, אחרי שנים של מאבק מצד הפעילים למען זכויות בעלי חיים.
מה אוכלים? מה אוכלים? מה אוכלים?
אין מה לדבר, סביליה היא העיר הכי טובה באנדלוסיה כדי לאכול. כנסו למפה שלי כדי להינות מהמלצות ספציפיות וטעימות במיוחד!
אבל אשתף כבר כאן, כדי שלא תפספסו, את ארוחות הבוקר המקומית הקבועה, הצ׳ורוס! הצ'ורוס הטובים ביותר בעיר נמצאים בבר אל קומרסיו (Calle Lineros, 9), בר היסטורי קטן בסביליה.
והיי, אל תשכחו לשתות גספאצ׳ו ! אתם באנדלוסיה, קחו ת׳זמן בקלות.
רוצים במפה אחת את כל מה שמופיע במדריך ועוד ?
בתוספת המלצות ספצפיות לברים ומסעדות בסבילה ?
שמרו לעצמכם את המפה שלי !